ראשית, צריך להבין מה קורה היום לאנשים שסיימו קורסים של טיפול ואימון.
בתור אדם שלימד עשרות קורסי הנחיה והתפתחות אישית בחייו והכשיר מאות על גבי מאות אנשים – אני יודע להגיד שרוב שיטות הטיפול בישראל כפי שהן נלמדות היום, נלמדות בגישה של פתרון בעיה ספציפית על ידי טכניקה ספציפית. אתם לומדים טכניקות לחרדות וטכניקות למערכות יחסים, טכניקות להתקפי זעם וטכניקות ליציאה מתקיעות.
הרעיון של אופן הלימוד היום, הוא למידה של פתרון ספציפי לסוג בעיה ספציפית וזה מה שנקרא – ארגז כלים.
אז מה הבעיה?
בחיים האמיתיים, אתם לא עובדים ב״תנאי מעבדה״. יש הבדל עצום בין תרגול מקרה בכיתה, לבין החיים האמיתיים. לטפל באדם שסובל עכשיו בתקופה קשה בחיים שלו, שונה לגמרי מתרגול טכניקה על אדם שבא רתום לכיתה ומוכן להשקיע מאמץ יתר בתרגול והטמעה. הפער הזה יוצר בעיה מובנית של העדר ביטחון עצמי בקרב מטפלים ומאמנים, כיוון שכל הזהות הטיפולית שלהם מבוססת על הצלחה או אי הצלחה של הטכניקה שהם למדו – ולא על ההבנה העמוקה שלהם את האדם שממול.
זאת הסיבה שאחרי שסיימתם קורס כזה או אחר, אתם מתים מפחד לקבל אנשים לקליניקה, ואלה שאתם מקבלים – מכניסים אתכם לחוויה של חוסר ביטחון כי עמוק בפנים אתם מרגישים שאין לכם מושג מה עושים איתם בפגישה – שלא לדבר על תהליך מתמשך ועמוק.
בדיוק כמו בארגז כלים פיזי, זה לא הכלי שמאפשר לעשות דברים אלא האדם שמחזיק את הכלי.
שני אנשים שונים יכולים להחזיק ביד מקדחה וללחוץ על כפתור ההפעלה, אבל התוצרים שהם יכולים להפיק הם שונים לגמרי – וזה מה שעושה את ההבדל בין אדם עם מקדחה לבין איש מקצוע.
אחד הדברים שהכי חשוב להבין בקליניקה, שאין אינספור בעיות שצריך להתמודד איתן, יש אינסוף סימפטומים – ולכן אין צורך ללמוד אינספור קורסים ולהיות כמו כל אותם האנשים שיש להם עשרות תעודות על הקיר ומעט מאוד מטופלים וביטחון מקצועי אמיתי.
במילים פשוטות, ההבדל בין מטפל מקצועי ל״טכנאי של בעיות״ הוא עומק ההבנה של האדם שמולכם ולא התייחסות עיוורת לקושי הנקודתי שהוא חווה ברגע זה.
בקורסים שלמדתם, למדתם טכניקות ואתם יודעים איך הן עובדות. למדתם על סוגי בעיות כאלו ואחרות ואתם יודעים מה הבעיות שהטכניקות הללו פותרות, אבל בואו נודה באמת – אין לכם מושג למה זה קורה ומה נמצא מאחורי הקלעים. למה הטכניקה הזאת נוצרה? למה היא בנויה כמו שהיא בנויה? מה הרעיון שעומד מאחוריה? אתם פשוט יודעים לעשות אותה ומקווים לטוב. זה לא נקרא לטפל – זה נקרא להמר.
לדוגמה:
מגיע אליכם בן אדם שמספר שהוא לא מצליח לתחזק מערכות יחסים, הוא פוטר מהעבודה, אין לו חברים, המצב הכלכלי שלו הולך ומידרדר והתקשורת עם הילדים שלו במקום הכי גרוע שהיא הייתה בו בחיים. הוא לא מצליח לנהל את הרגשות שלו וסובל מהתפרצויות זעם. כמעט כל יום הוא מסיים עם מיגרנה קשה ולא מצליח לישון.
עם כמה בעיות תתחילו לעבוד? עם איזו מהן בתחלה ועם איזו בסוף? איך תחליטו על הסדר? מה יותר דחוף ואיך קובעים את זה? ובעיקר – דמיינו כמה טכניקות תצטרכו לעשות לו רק כדי להרים אותו מהכיסא שלא לדבר על זה שעד שאתם עושים טכניקה אחת במפגש, האדם הולך הביתה לתוך כל התופת הזאת – האם היא באמת תחזיק מעמד?
השאלה החשובה באמת:
"האם יכול להיות שאין לו עשר בעיות אלא רק אחת? והיא יוצרת את כל הסימפטומים שכתבתי כאן?"
איך יודעים?
איך אפשר לגלות אותה?
איך אפשר לזהות ולעבוד איתה?
את זה בדיוק אני מלמד בתוכנית
תחשבו על זה ככה. למדתם את השיטה, יישמתם אותה ואתם יודעים שהיא עובדת. הבעיה היא שהיא עובדת אך ורק כל עוד היא עובדת. אם עכשיו יגיע אליכם מטופל שהשיטה הזאת לא תעבוד עבורו – זה יגמור לכם את הביטחון העצמי ואז מה תעשו? נכון מאוד – תלכו ללמוד עוד שיטה.
אתם תעבדו איתה כל עוד היא עובדת, ואז שוב – אותו הלופ בדיוק. אדם שלא מבין את מה שעומד מאחורי הדברים שהוא עושה – לעולם לא יוכל להיות מטפל עם זהות מקצועית חזקה ויציבה שמאפשרת לו לגשת למקרים מורכבים ולנהל קלייניקה אמיתית. זה לעד ייראה כמו חדר אימונים אישי על טכניקות שונות, שיש לומר – צצות היום כמו פטריות אחרי הגשם.
תחשבו על זה ככה…
למדתם את השיטה, יישמתם אותה ואתם יודעים שהיא עובדת.
הבעיה היא שהיא עובדת אך ורק כל עוד היא עובדת.
אם עכשיו יגיע אליכם מטופל שהשיטה הזאת לא תעבוד עבורו – זה יגמור לכם את הביטחון העצמי ואז מה תעשו?
נכון מאוד – תלכו ללמוד עוד שיטה. אתם תעבדו איתה כל עוד היא עובדת ואז שוב – אותו הלופ בדיוק. אדם שלא מבין את מה שעומד מאחורי הדברים שהוא עושה לעולם לא יוכל להיות מטפל עם זהות מקצועית חזקה ויציבה שמאפשרת לו לגשת למקרים מורכבים ולנהל קלייניקה אמיתית. זה לעד ייראה כמו חדר אימונים אישי על טכניקות שונות שיש לומר, צצות היום כמו פטריות אחרי הגשם.
שמי אלכס בוכרוב
במהלך חיי חוויתי את "סיפור סינדרלה" יותר מפעם אחת: משפחה דלת אמצעים, עלייה לארץ, חיים בשכונת עוני, נעורים רוויי אלימות ואינספור חוקים אשר נאלצתי לעבור עליהם כדי לשרוד. בתור נער ניבאו שעד גיל 18 אגמור מת או בכלא.
אף אחד, בחלומות הכי פרועים שלו, לא דמיין אותי – אותי! עומד על במות, מאמן אנשי עסקים ומנכ״לים, ומלווה ארגונים וחברות ענק עם ביקוש רב לעבוד איתי 1:1 שלא לדבר עם רשימות המתנה.
היום, בעידן האינפורמטיבי, יש אינספור שיטות, מאמנים, ספרים, ידע, קורסים, הרצאות, פודקאסטים ועולמות עשירים בידע, שמתיימרים ללמד אותנו איך לחיות – חלקם מעולים ובאמת שווים יחס.
העניין הוא שבסופו של יום, למרות איכות החומר הנלמד, החיים מלמדים אותנו אחרת:
רוב בני האדם לא באמת חיים את החיים שהם רוצים.
לקח לי יותר מהצלחה אחת, יותר מהישג אחד, יותר מהוכחה אחת על מנת להבין שגם כאשר אנחנו בעלייה, אנחנו עלולים להרגיש תקועים. לקח לי זמן להבין מה באמת צריך לעשות כדי לחיות את החיים בתנאים שלנו, להבין איך לעשות את זה נכון.
בסופו של דבר לא לכולנו יש את היכולת להתבונן באמת על החיים שלנו בצורה כנה ואותנטית ולהגיד בקול רם מה אנחנו באמת רוצים, למה אנחנו כמהים, ומה באמת מונע מאיתנו להגיע לשם. זאת אומרת את היכולת עצמה יש לנו, מה שחסר לנו הוא המסוגלות להתחבר ליכולת הזאת. אנחנו מעורבים רגשית בחיים שלנו ולכן לפעמים אנחנו זקוקים לעזרה מבחוץ כדי להבין את החיים שלנו טוב יותר ממה שאנחנו מצליחים לבד. יש סיבה שאומרים שכל מאמן חייב מאמן.
אני רוצה לאפשר לאנשים להפסיק לצטט מנטרות, ולהתחיל ליישם באמת את כל מה שהם כבר יודעים שצריך לעשות כדי לחיות את החיים שלהם בתנאים שלהם. חשוב להבין שבסופו של דבר לכל בן אדם יש רק עובדה אחת שהוא יכול להציב, כי בואו נודה בזה:
לחיות את החיים בתנאים שלנו כל עוד אנחנו כאן – זאת העובדה היחידה
שנוכל להציב.
אני פה כדי לאפשר לכם לעשות את זה כאן, עכשיו, פשוט ונכון. בשלב הנוכחי בחיים המקצועיים שלי, ההצלחות שלי נמדדות באלפי פריצות דרך אישיות, עסקיות וחברתיות של קהל הלקוחות שלי. אני לא מציין את זה כדי לקבל טפיחה על השכם, אלא אומר את זה בעיקר משום שכאשר מדובר באלפים זה לא עניין של מזל זה עניין של שיטה. הצלחה יכולה להיות מקרית או שיטתית. אם אתם לא מאמינים במקריות או לא רוצים לשים את חייכם ביד המקרה – זה המקום בשבילכם.
בנקודה הזאת בחיים שלי בעבודה עם אנשים, אני לא מנחש – אני יודע!